לאהוב את אנה, לאהוב אותי!

Natali Hadjadj
20 בנוב׳ 2018
זמן קריאה 2 דקות

סיימתי מפגש של קורס זוגיות והדלקתי טלוויזיה רואה את הסוף של התוכנית ״לאהוב את אנה״

בשיחה עם הפסיכולוג הם דיברו על המחיר הזה שהיא שילמה כשבגיל 18 עלתה לארץ

היא דיברה על הקושי הזה להיות בחוץ לא חלק

איך בחנוכה היא לא שרה עם כולם כי היא פשוט לא יודעת את המילים היא לא גדלה פה

ממש הזדהתי

בגיל 13 עליתי לישראל מצרפת הכי גיל התבגרות

עזבתי את החברים את המשפחה חצי שנה לפחות לא דיברתי

שתקתי. ספגתי

נסיתי להתרגל ללמוד את השפה את מה שנהוג פה

ובד בבד

כאבתי את המעבר הזה ארצה את הפרידות הקטנות מכל מה שהכרתי

לפעמים זה היה תופס אותי בעצב דווקא בדברים הכי קטנים בהרגלים האלו שנותנים לך הרגשה של בית, של שייכות בלחם, בשוקו, בנוטלה שאז עוד לא הגיע לארץ 😉 בסדרות שאהבתי...

בזרות הזו, של לא להבין שלטים ברחוב...

לא מספיק שעזבתי את השורשים שלי את כל המקורות עוצמה, את השפה שלי!

ההורים שלי גם התגרשו ועליתי רק עם אימא שלי ארצה משאירה מאחורי אבא (עצוב)

וכשהפסיכולוג שם בתוכנית דיבר על המחיר הזה שמשלמים כשנדרשים להשתלב מהר בחברה כי בגיל הזה אתה ממש לא רוצה להישאר בחוץ, לא מעודכן

כל מה שרציתי זה להרגיש חלק להרגיש שייכת להרגיש שמכניסים אותי פנימה

היום אני יודעת להגיד שגם אני שילמתי את המחיר של הניתוק הרגשי של הקושי להכיל רגש

וואלה לא היה לי פשוט

ולהסכים לעצמי להרגיש אז- היה כנראה משימה מורכבת מידי

בחצי שנה הראשונה- רק בכיתי

אחכ אמרתי לעצמי- כמה כבר אפשר לבכות

נכנעתי

והסכמתי להיות ישראלית